הטיפול באמצעות צמחי מרפא [1] קיים מזה אלפי שנים. היוונים, הסינים, השמאנים הקדמונים ותרבויות רבות נהגו לעשות שימוש בצמחים ופורמולות מבוססות צמחי מרפא כדי לקדם את בריאות האדם ולטפל במחלות שונות.
כיום, רפואת הצמחים מכונה הרבליזם או פיטותרפיה. אולם, אתם לא חייבים להיות מטפלים מוסמכים כדי לקדם את בריאותכם בעזרת צמחי מרפא, שכן מרב הסיכויים שהם שוכנים בארונות המטבח שלכם דרך קבע, ושרבים מהם תוכלו למצוא גם בסביבת מגוריכם.
מהם צמחי מרפא ומה מייחד אותם?
צמחי מרפא כוללים תבלינים, צמחים, חלקי צמחים ועשבים ממינים שונים, אשר נמצאו, אם במסגרת מחקרים קליניים ואם במסגרת רפואות טבעיות ומסורתיות, כיעילים לטיפול במגוון תחלואות, מניעת מחלות וקידום רווחתו של האדם.
הייחודיות של צמחי המרפא מתבטאת בעובדה שהם אוצרות טבעיים, שיכולים לקחת חלק מהתזונה שלנו ולהעשיר אותה בטעמים, ניחוחות וסגולות רפואיות. ללא כל תופעות לוואי, הם המתנות שהיקום נתן לאדם בכדי לקדם את רווחתו ולדאוג לבריאותו. שימוש נכון, שמותאם לצרכי האדם ולעונות השנה יכול להניב תועלת רבה לכל מי שישכיל לרתום את התועלות הרפואיות והתזונתיות של צמחי המרפא ולשלב אותם בתפריט היומי.
אילו צמחי מרפא מומלץ לשלב בתפריט לקידום הבריאות?
יש אלפי צמחי מרפא שמקורם בתרבויות ומסורות שונות ברחבי העולם. המדע מכיר כיום בצמחי מרפא רבים, אך קצרה היריעה מלפרוס את התורה כולה.
בשורות הבאות תמצאו את 10 הצמחים הפופולריים בקרב מטפלים מדיסציפלינות ושיטות טיפול שונות, שסביר להניח שתמצאו בארונות התבלינים, במקרר או אצל הירקן השכונתי.
1. כורכום (Hidden-lilies)
כורכום, המכונה לעתים כורכומין, הוא אחד התבלינים הפופולריים ביותר, המשמשים לבישול ויתרונות בריאותיים כאחד. מחקרי מעבדה הראו, שלכורכום יתרונות אנטי-דלקתיים, נוגדי חמצון, אנטי-בקטריאליים, אנטי-ויראליים ואנטי-פרזיטיים.
כנוגד חמצון וכתבלין אנטי-דלקתי, הכורכום משפר מתח חמצוני על ידי סילוק רדיקלים חופשיים רעילים גוף. רדיקלים חופשיים הם מולקולות, המזיקות לרקמות עם מספר לא אחיד של אלקטרונים, שמהווים זרז לקשת רחבה של מחלות כרוניות כמו החל ממחלות לב וכלי דם ועד לסרטן.
את הזנגביל ניתן לצרוך הן כצמח תבלין שמוסיפים למרקים, תבשילים ומאכלים שונים או כתוסף תזונה שניטל בקפליות.
לאנשים שנוטלים מדללי דם מומלץ להתייעץ עם רופא לפני נטילת הכורכום כתוסף מומלץ.
2. ג’ינג’ר/זנגביל (Ginger)
אנשים עושים שימוש נרחב בזנגביל מזה אלפי שנים כתרופה יעילה נגד בעיות במערכת העיכול ובעיקר נגד בחילות, גם אלו שמהן סובלות נשים בתחילת ההיריון.
גם הג’ינג’ר מכיל כמות נאה של נוגדי חמצון, והוא ניחן בתכונות אנטי-בקטריאליות ואנטי-ויראליות. ברפואה הסינית המסורתית הוא נחשב לצמח עם אנרגטיקה חריפה ומחממת, שיעילה לסילוק חדירת רוח קור (שפעת), המתאפיינת בחולשה וכאב שרירים ובצמרמורות.
את הזנגביל ניתן לצרוך הן כצמח תבלין שמוסיפים למרקים, מוקפצים, סלטים ורטבים שונים או כתוסף תזונה שניטל בקפליות. כמו כן, ניתן להכין חליטת ג’ינג’ר, שיעילה להגנה ולחימום הגוף בימי החורף הקרים. על מנת לאזן את האנרגטיקה החמימה שלו, מומלץ לשלב עמו עלי מנטה או נענע.
בדומה לכורכום, גם בזנגביל יש מרכיבים שתורמים לדילול הדם, ולאנשים שנוטלים מדללי דם מומלץ להתייעץ עם רופא לפני נטילת הצמח כתוסף.
3. סטיביה (Stevia)
ילידי אמריקה הדרומית עשו שימוש בעלי הסטיביה להמתקת מרקחות צמחים מרות. אף על פי שעלי הסטיביה מתוקים פי 300 מהסוכר הלבן, באופן פלאי הם מסייעים לאזן את רמות הסוכר ולהוריד לחץ דם.
הצמח נטול קלוריות, ולכן מסייע בשמירה על משקל גוף תקין. השילוב שלו עם פחמימות מורכבות כמו שיבולת שועל, קמח מלא ואמרנט מגביר את תחושת השובע.
את הסטיביה ניתן לרכוש כנוזל, כאבקה או כעלים טריים. עלים טריים ממקור איכותי בדרך כלל יהיו עדיפים. כפית אחת של נוזל סטיביה שווה לכוס סוכר לבן. 6-9 טיפות של תמיסה או רבע כפית מחוקה של אבקה מקבילות לכף סוכר לבן. בבישול או באפייה מומלץ לצנן מעט את המזון על מנת לא לחוש בטעם לוואי שנעלם לאחר חימום חוזר.
להבדיל מממתיקים מלאכותיים אחרים, הסטיביה לא מתפרקת בטמפרטורות גבוהות, ולכן היא מאוד מומלצת לבישול, אפייה והמתקת משקאות.
4. זרעי צ’יה (Chia seed)
זרעי צ’יה, שבשמם המדעי מכונים סלוויה היספניקה, הם זרעים אליפטיים זעירים בצבע חום בהיר. הם נחשבים למזון בריאות מזה כאלף שנה בקרב האצטקים במקסיקו, והפכו לפופולריים לאחר שד”ר עוז חשף את יתרונותיהם הבריאותיים בתוכניתה של אופרה ווינפרי.
זרעי הצ’יה מכילים 23 חומצות שומן בלתי רוויות, כולל אומגה 3 בכמות פי 8 מאשר בדגי סלמון, סידן פי 6 מאשר בחלב, ברזל פי 3 מאשר בתרד, אשלגן פי 2 מאשר בבננות, מגנזיום פי 15 מאשר בברוקולי וסיבים תזונתיים פי 2 מאשר בסובין. כמו כן, הזרעים הללו עשירים בחלבון, בסלניום, בזרחן ובנוגדי חמצון.
לזרעי הצ’יה יכולת גבוהה לספוח מים, ולכן הם יעילים לטיפול בבעיות עיכול שונות כמו עצירות. הם יוצרים שכפת מגן לחה על דפנות המעיים שמגנה מפני חיידקים מזיקים, תכונה משותפת להם ולזרעי הפשתן.
זרעי הצ’יה אינם מכילים גלוטן, הם חסרי טעם ולא מאבדים את ערכם התזונתי גם בבישול. אפשר לשלב אותם במאכלים רבים, במאפים, בשייקים ועוד.
בסרטון המצורף בקישור מסביר ד”ר עוז על יתרונות הצ’יה [2]:
5. אורגנו פראי (Oregano)
האורגנו נפוץ בתזונה הים תיכונית. רבים משתמשים בו כמשפר טעם למזון או כשמן ארומטי ותוסף. נוגדי החמצון של העשב תורמים לטעמו ומעניקים לו את הריח העוצמתי בו הוא ניחן, ועשויים לסייע בחיזוק מערכת החיסון, הפחתת דלקות, ויסות רמות הסוכר בדם ושיפור העמידות לאינסולין.
השימוש באורגנו כצמח מרפא נפוץ נגד דלקות גרון, כיב קיבה, קלקולי קיבה והרעלת מזון, צהבת, קנדידה, הליקובקטר פילורי, אקנה וזיהומי עור.
אף על פי שקיימים זנים שונים של אורגנו, ריכוז גבוה במיוחד של החומרים הפעילים נמצא באורגנו הפראי, ממנו מופק השמן שמשמש לטיפול.
הדרך היעילה ביותר לשימוש בצמח היא במיצוי שלו, שניתן להשיג בבתי המרקחת ובתי הטבע. את מיצוי האורגנו ניתן למהול במעט מים או מיץ או לטפטף ישירות מתחת ללשון. מומלץ לצרוך אותו על קיבה ריקה. לקיחת שמן אורגנו בבליעה חזקה מאוד בהשוואה על הוספת התבלין כמרכיב מזון, ולכן כדאי להשתמש בו רק למצבים שהוגדרו לשם כך.
6. קינמון (Cinnamon)
תרבויות קדומות השתמשו בקינמון מאז 2,800 לפנה”ס כמשחה, חניטה וטיפול במחלות. אף על פי שלא נעשה שימוש נרחב בתכונותיו הטיפוליות כפי שהיו לפני אלפי שנים, הקינמון עדיין מספק יתרונות בריאותיים רבים כצמח אנטי- בקטריאלי, נוגד חמצון, אנטי- דלקתי, נוגד סוכרת ונלחם בסרטן. סקירה משנת 2015 מראה את יעילות הקינמון בהפחתת רמות הסוכר בדם.
הסינים נהגו, ועדיין נוהגים לשלב אותו כמרכיב תזונה חיוני לחיזוק מערכת החיסון והגנה מפני פתוגנים חיצוניים. בתזונה הסינית הקינמון משולב בתבשילים, בדייסות, במאפים ובמאכלים שונים, והשימוש הנפוץ בו בימינו הוא בחליטת תה חורפית חמה ומנחמת.
7. פטרוזיליה (Parsley)
פטרוזיליה היא עשב שמקורו באזור הים התיכון. רבים השתמשו בו לאורך השנים כדי ליהנות מיתרונותיו הקולינריים לצד ניצול יתרונותיו לטיפול במגוון מצבים בריאותיים כמו יתר לחץ דם ואלרגיות.
העשב עשיר בנוגדי חמצון, קרוטנואידים וויטמינים מועילים שתומכים בבריאות הגוף וחוסן מערכת החיסון, ביניהם ויטמין K, חומר מזין חיוני לבריאות העצם.
השימוש הנפוץ בפטרוזיליה נעשה לצורך שיתון, והוא בין צמחי המרפא היעילים לטיפול במערכת השתן והכליות, לסילוק נוזלים מהגוף ולטיפול בבצקות.
הפטרוזיליה היא בין צמחי התבלין הכי נפוצים במטבח הישראלי, וניתן לשלב אותה כמעט בכל מאכל, החל מתבשילים ומרקים, דרך סלטים טריים ועד לשייקים בריאים וירוקי עד.
8. הל (True cardamom)
ההל מספק מגוון רחב של יתרונות בריאותיים. מקור הזרעים במשפחת הג’ינג’ר, ונפוץ לצרוך אותם בחליטות צמחים ובקפה ואף לשלב אותם בקינוחים, מאפים ועוגיות מלוחות.
ההל יכול לסייע לטיפול בקשת רחבה של בעיות בריאות, בכללותן בעיות במערכת העיכול, אפילפסיה ומחלות לב וכלי דם.
יתרונות הריפוי של ההל נובעים בעיקר משילוב של שמנים נדיפים המצויים בזרעים, הידועים כמשככי כאבים, נוגדי דלקת, אנטי- בקטריאליים ונוגדי עוויתות.
9. כמון (Cumin)
הכמון נחשב לאחד מתבליני הבישול הפופולריים במטבח הישראלי הודות להשפעותיו הארומתרפיות.
מחקרים מצאו שהוא יעיל להורדה במשקל, לאיזון רמת הכולסטרול בדם, ניהול מתח ועוד. הוא מכיל כמות גבוהה של נוגדי חמצון ולכן יעיל לטיפול בקשת רחבה של בעיות בריאות ומחלות כרוניות המערבות דלקות שונות.
10. רוזמרין (Rosemary)
הרוזמרין הוא בן למשפחת הנענע, המוערך הודות לטעמו וריחו. כצמח תבליו הוא משתלב נפלא במאפים, תבשילים ומאכלים שונים, הן בבישול, הן באפייה והן בצלייה.
יתרונותיו הבריאותיים מוזכרים בעיקר בהקשר לשיפור הזכרון והגברת מצב הרוח, ואפילו שילוב של כמויות קטנות ממנו בתפריט השבועי עשוי לסייע בירידה קוגניטיבית בקרב אנשים מבוגרים.
לסיכום
צמחי מרפא עשויים להיות תוספת טעימה ומרעננת לתפריט היומי, אך לצד יתרונותיהם הקולינריים הם אוצרים יתרונות בריאותיים רבים [3], המזינים את הגוף ועשויים להיטיב עמו במגוון דרכים.
שילוב של צמחי מרפא במזון נעשה מלפני אלפי שנים. אולם, בכדי להשיג את יתרונותיהם הרפואיים של הצמחים באופן מיטבי מומלץ לרכוש צמחים שגודלו בשיטות אקולוגיות וללא ריסוס. כמו כן, מומלץ לצרוך כמויות קטנות, לבחון את השפעתן, ורק במידת הצורך להגדיל את המינון.
על מנת לטפל בבעיות בריאות שונות מומלץ להתייעץ עם רופא, תזונאי או איש מקצוע, שמוסמך לטפל בצמחים.
