כל גבול כמעט תמיד פירושו הוא הניסיון של הילד לבדוק את גמישותו של הגבול הזה ולמתוח אותו. אך, הגבולות האלה, העומדים במרכז המריבות הרבות, הם אלה שנועדו להבטיח לילד מקום בטוח להתפתח בו [1].

הרי גדילה והתפתחות ללא גבולות מסכנות את הילד, שעלול למצוא את עצמו במצבים בעייתיים מאוד שאף אחד לא הזהיר אותו מפניהם ולא אסר את עצם הכניסה אליהם.

יתרה מזו, דווקא החופש המוחלט עשוי להוביל לתחושה חזקה ביותר של חוסר ביטחון.

דמיינו שאתם רוכבים על אופניים בגג פתוח ללא שום מעקה. רוב הסיכויים שתרגישו כל כך מבוהלים שבכלל לא תעלו על האופניים. כך גם הילד, שאינו חש ב”מעקה” הזה, קרי הגבולות שהצבתם לו, ירגיש דווקא מבוהל ואף מאוים. הדבר ללא ספק יפגע בהתפתחותו התקינה [2].

השאלה שנשאלת היא בעצם לא על הצורך בהצבת הגבולות, אלא על האופן שבו ניתן לעשות זאת  ללא סכסוכים ותוך שיתוף פעולה מקסימלי של שני הצדדים.

גבולות הבטיחות או גבולות הנוחות?

עד כה דיברנו באופן כללי על נחיצות הגבולות. אך, מהם הגבולות שעליהם אנו מדברים?

לא פעם קיים בלבול רב בהגדרת הגבולות הקיימים בבית. מניסיוני המקצועי אני יכולה לומר, שעד כה לא יצא לי לראות אף בית שאין בו גבולות כלל.

כך למשל, אין בית שבו ירשו לילד להכניס אצבעות לשקע. אין בית שירשו לילד לשחק עם סכין חדה וכו’. אפילו ילדים שמאופיינים על ידי הוריהם כילדים עם בעיות התנהגות, אלה “שלא מקשיבים בכלל להורים“, מורגלים היטב לא לעשות דברים מסוימים.

בשורה תחתונה, דברים שהם באמת-באמת קריטיים וחשובים להורים בצורה חד-משמעית, אכן נשמרים. כלומר, הגבולות הקשים מוצבים בכל מקום וכל הורה נורמטיבי יודע להעביר לילדו מסר חד-משמעי לא לחצות אותם, וכך קורה.

בכל בית יש דברים שפשוט לא קורים בו. ולצידם יש המון דברים שסביבם מתקיימים ויכוחים בלתי פוסקים.

הסיבה לכך היא שלא כל הגבולות זהים. אני מחלקת אותם בפשטות לגבולות הבטיחות (“הקשים”) וגבולות הנוחות (“הרכים”), כאשר ברור לכולנו שמרבית הנושאים נמצאים בתחום האפור ביניהם.

  • גבולות הבטיחות הם אותם גבולות קשים וקריטיים שנשמרים בבית ללא ויכוח. דברים שקשורים לביטחונם ושלומם של בני הבית. לעיתים הם גם ענייני שמירת מצוות חשובות במשפחות דתיות.
  • הגבולות הרכים הם האיסורים הקטנים שנועדו לשמור על החיים הנוחים בבית: איסור להפריע, שעות קבועות לפעולות השונות, הקפדה על נימוסים וכו’. ואל תבינו לא נכון, הימצאות הגבולות בתחום “הרך” כלל לא אומרת שמדובר בגבולות לא חשובים! ממש לא.

הבעיה בשמירה על הגבולות האלה לא פעם נמצאת דווקא בתחושה של ההורים שהם דורשים משהו שהוא לא באמת קריטי. הילדים קולטים את המסר באופן לא ורבלי. לאחר מכן, לא עונשים ולא ויכוחים קולניים מצליחים לשנות את המצב הלא מוצהר הזה: הורה דורש משהו “לא באמת חשוב” וילד מסרב לבצע “כי לא באמת יקרה משהו”…

אמנם בתחום הגבולות הרכים לא מדובר בהצלת חיים, אך שמירה על איכות החיים בבית והעברת מסר חד-משמעי לילד שאיכות חיים היא נכס שחייבים  לשמור עליו – הם אלה שעושים את ההבדל בין החיים להישרדות.

מכאן נובע הכלל הראשון בתחום הזה: לתת ערך גבוה לאיכות החיים בבית. בראש ובראשונה בתודעה שלנו, ההורים. וכפי שילד לא מכניס אצבעות לשקע, כך אין בכלל אופציה שהוא “יחשמל” את האווירה בבית.

אך תובנה עצמית עדיין לא פותרת את כל הבעיה. הסוד השני בגבולות הרכים היא ההדדיות.

עד כמה אתם מאושרים מ-1 עד 6?
גלו דרך מחשבון האושר שנבנה ע״י פסיכולוגים מאוניברסיטת אוקספורד (100% אנונימי).

גם אם תהיו מאוד נחושים ועקביים בשמירה על הגבולות הרכים, אתם עלולים להיתקל בהתנגדות רבה. וזה בדיוק הזמן להיזכר, שהילדים לומדים מההתנהגות שלנו הרבה יותר מאשר מהמילים שלנו.

אם אתם רוצים שילדים יכבדו את איכות החיים שלכם וישמרו על הגבולות הרכים שהצבתם – תתחילו ראשונים!

כן, בדיוק מה ששמעתם. כשאנו מדברים על הצבת גבולות, החשיבה תמיד חד-כיוונית – מההורה אל הילד. כי מי הוא היצור הקטנטן הזה בחיתולים שיעז להציב לנו גבולות?

אבל דווקא השינוי הקטן הזה בחשיבה, הוא זה שמסוגל לגרום לשינויים התנהגותיים הגדולים ביותר.

גם לילדים יש דרישות וציפיות מאתנו, שאנו לא תמיד רואים צורך להתייחס אליהם. הרי אנחנו גדולים וחכמים ומבינים “מה נכון”. מהו הסדר הנכון של הצעצועים בחדר, מהו הלבוש היפה, מהו סדר האכילה של המאכלים בארוחה וכו’ [3].

בגדול אנחנו אפילו צודקים, אבל כמו שהילדים לא תמיד מצליחים להסביר לנו את ההיגיון שלהם, כך הם גם לא בדיוק תופסים את ההיגיון שלנו. אם נתחיל להרגיל את עצמנו לכבד גם את הגבולות של ילדינו (כל עוד הם לא מסכנים דבר חוץ מתחושת הצדק העצמית שלנו) ואת הבקשות הלא כל כך מוצדקות שלהם – כך יגדל הסיכוי לשמירת הגבולות הרכים בבית.

הרי לא פעם הוא מתבסס בדיוק על ההנחה של “אני לא באמת מבין למה אתה מבקש את זה, אני רק יודע שזה חשוב לך ואני מוכן לעשות את זה כדי שתרגיש טוב יותר”. אז בואו פשוט נראה להם איך  מיישמים את העיקרון הזה בפועל.

טיפ חשוב – בחרו את המלחמות שלכם!

לא במקרה עוד לא כתבתי אף מילה על התחום האפור: אותן דרישות שהן מחד לא עניין של חיים ומוות, ומאידך לא רק עניין של נוחות. לימודים ושעת חזרה מהמסיבה הם שני הנושאים הקלאסיים שנכנסים לקטגוריה הזאת. התחום כאן באמת רחב ביותר וכולל נושאים החל מסדר וניקיון בחדר של המתבגר ועד אלכוהול ועישון. כשהתחום רחב כל כך, מגוחך לצפות למצוא מתכון אחד מושלם שיעבוד בכל המקרים. מאידך, אפשר לעשות משהו אחר, שיקפיץ פלאים את הסיכויים שלנו בהצבת גבולות ברורים ובריאים. זהו עקרון הצמצום והבחירה.

תבחרו את המלחמות שלכם. כשיש לכם יותר מדי דברים שאתם נלחמים עליהם ומנסים לשווא להציב עבורם גבולות. כשאתם מוצאים את עצמכם בוויכוחים בלתי פוסקים, מרגישים על סף בכי וחושבים: “איך הוא או היא לא מבינים שזה לטובתו” – כנראה שחרגתם מאזור הצבת הגבולות הבריאים.

האזור הזה לא יכול להיות גדול מדי ולא יכול להכיל את כל הנושאים שבעולם. ככל שנצמצם אותו לנושאים קריטיים באמת, כך יגדל הסיכוי שלנו להצליח.

כשאנו מנסים להציב גבול בכל דבר ועניין בחיים של הילד, ובמיוחד בחיי המתבגר, אנו נתקלים בכעס ובסרבנות גורפת. הצבת גבולות נוקשים ורבים מדי  לא פעם מצביעה  על רמת החרדה הגבוהה מדי של ההורה ועל תחושת חוסר השליטה בחייו, ולא באמת משקפת את צרכיו של המתבגר.

מחקר שנערך במכון הלאומי לבריאות הילד והתפתחות האדם [4] ע”י החוקרים מולבני ומברט בשנת 2007, בדק את ההשפעה של ענישה גופנית של הורים על בעיות התנהגות של ילדים ונכונותם לציית לגבולות. התוצאות הצביעו על כך, שענישה גופנית מעודדת התנהגות שלילית אצל ילדים.

לעומת זאת, הורים המכבדים את רצון הילדים והולכים לקראתם מחזקים את בריאותם הנפשית של הילדים, מפחיתים אצלם את שכיחותם של בעיות ההתנהגות ומעודדים ציות מרצון.

לכן, עלינו להקפיד לבחון את כל הגבולות שאנו מנסים להציב בצורה כנה ואמיתית ולהשאיר רק את אלו שבאמת משרתים את הילדים שלנו (ולא את החרדות שלנו). כאשר בד בבד, בשאר התחומים, נאפשר להם להפגין עצמאות, לעשות טעויות, לתקן אותן וללמוד מהן.
אם ננהג כך, סביר להניח שנצליח להגיע להסכמות ולנכונות לשיתוף פעולה אמיתי מצד הילד או המתבגר.

טיפים נוספים להצבת גבולות

  • אל תתביישו להציב גבולות לילדים: גבולות מספקים לילדים מרחב לצמיחה ולהתפתחות.
  • הקפידו על עקרון ההדדיות: הציבו לילדים גבולות ששומרים על איכות החיים בבית, אך כבדו גם את הגבולות שלהם, אף שההיגיון שלהם לא תמיד ברור לנו.
  • היו עקביים: גבולות שמקפידים עליהם באופן קבוע משרים אווירת ביטחון ואילו גבולות שמשתנים ללא הרף יוצרים חרדות.
  • הסבירו לילדים מהן ההשלכות של הפרת הגבולות בבית: התאמצו לקשר בין ההשלכות למעשה ולא להטיל עונש גורף ואחיד על כל הפרה מכל סוג שהוא.
  • בחרו את המלחמות שלכם: צמצמו עד כמה שאפשר את נושאי הסכסוכים עם המתבגרים והציבו גבולות בדברים החשובים באמת
  • אל תטילו גזרה ש”העם לא יוכל לעמוד בה”: אם גבול מסוים גורם פעם אחרי פעם לסכסוכים ומריבות, יתכן והגיע הזמן להגמיש אותו. לא חייבים לוותר על הכלל לגמרי, אך אפשר להתנות אותו ובכך להגיע לפשרה שמקובלת על כל הצדדים.
  • תנו לילד מספר אפשרויות בחירה: כך לדוגמה: ההורה יהיה זה שיקבע מה עושים אחר הצהריים, אך הוא יציע לילד 2-3 אופציות לבחירה והילד יבחר בגבולות הגזרה שהוגדרה עבורו. או במקרה של מתבגר – שעת החזרה הביתה תוכל להיות מאוחרת יותר, אך בתמורה הוא יהיה חייב להתקשר הביתה בשעות שנקבעו מראש.
  • אל תשכחו להביע את הערכתכם על שמירת הגבולות!

אם הילד התנהג בהתאם לגבולות שהגדרתם – ציינו זאת לשבח. על אחת כמה וכמה אם לפני כן היו לו קשיים בתחום הזה. גם אם לנו כהורים מתחשק לומר רק “סוף-סוף הוא עמד בגבול שהצבנו לו”, חשוב שנדע להביע את הערכתנו למאמץ שהילד עשה בקול רם .