רוצים לחיות חיים איכותיים? שפרו את הקשר עם ההורים!

בעשרת הדיברות כתוב: “כבד את אביך ואת אימך למען יאריכון ימיך”. נקודה מעניינת היא שהדיבר החמישי קושר בין כיבוד אב ואם לבין אורך החיים. אולם, אם נחשוב על זה לעומק, נבין שהוא בא ללמד אותנו שכיבוד הורים הוא לא רק מצווה חשובה, אלא גם גלומות בו איכויות של בריאות נפשית ופיזית עבורנו – הילדים (שכבר בגרו…).

ספרי חשבונות פתוחים…

בכל משפחה יש פצעי עבר וחשבונות פתוחים שלא נסגרו, לעיתים כאלו הנמשכים שנים. יש לכולנו כעסים וזיכרונות המעוררים בנו תסכול נגד הורינו – אם הם עדיין חיים או שלא. אם מדובר בעלבונות שספגנו מההורים, אכזבות, ביקורת או חלילה אלימות פיזית ומילולית.

לא פשוט להשתחרר מכעסים ולהניח אותם מאחורינו למרות השנים שחלפו. לעיתים הם מנהלים אותנו, גם אם איננו רוצים בכך.

מנעד הרגשות שלנו להורינו מורכב ביותר: אנו אוהבים אותם וכועסים עליהם בו בזמן, חומלים עליהם ומבקרים אותם, רוצים להיות איתם ובו בעת מרגישים רצון עז להתרחק מהם.

אלברט איינשטיין אמר ש”הכעס שוכן רק בחיק כסילים”, דהיינו: כשאתה כועס אתה בעצם מעניש את עצמך. זאת משום שכעס לעולם אינו מביא למקום טוב. הוא כמו רעל בגוף ובנפש האדם הכועס. כשאנו מוכנים להתפייס אתו או לפחות לעשות מאמץ לקראת צמצומו, אנחנו עוזרים לעצמנו להתנקות מרגשות קשים ולרכוש שקט נפשי.

כיצד מתעצבים יחסי הורה-ילד לאורך השנים

  • בתקופת הילדות נמדדים היחסים עם ההורים בשלושה מישורים עיקריים: במידת הסמכותיות שלהם – החוקים, העונשים והאיסורים הנהוגים בבית, איכות התקשורת במשפחה – האם קיימת פתיחות או סגירות בתקשורת בין הילדים להורים ויכולת ללבן משקעי כעס. ידוע שתקשורת פתוחה היא הבסיס ליחסים טובים [1] הן במצב של שגרה ובמיוחד במצב של מצוקה. וכן במידת העצמאות הניתנת לילד – וכן לגיטימציה להביע דעות שאינן תואמות לדעותיהם ולהתנהג לפי רצונו האישי.
  • בגיל ההתבגרות משתנה התמונה בשל השינויים שחלים בטיב היחסים עם ההורים ועם החברה. הנער/ה בודקים ללא הרף את יכולותיהם ואת הגבולות המוצבים להם ושאלת עצמאותם עולה שלב בחשיבותה. גם על ההורים עובר שינוי בעקבות קשיי גיל ההתבגרות של ילדם ובשל הצורך שלהם למצוא איזון בין הצבת גבולות לבין הישארותם מכילים ותומכים כדי לשמור על קשר תקין עם הילד בגיל בעייתי שכזה.
  • בגילאי העשרים, הצעירים עסוקים בבניית חייהם העצמאיים בתחומים שונים (קריירה, זוגיות וכו׳). זהו גיל מאתגר ומבלבל המאופיין בשינויים גדולים ובחוסר יציבות. הצעיר שואל עצמו מה הוא לוקח מהוריו לחייו הבוגרים ואלו היבטים של הוריו הפריעו לו ולא היה רוצה למחזר בחייו ובהורות שלו. אם בשנים קודמות נוצרו קשיים בקשר בין ההורה והילד, הרי שבגילאים אלו כשהוא עצמאי וחי את חייו – הקשיים עלולים להתגבר. שוב, חל שינוי גם בקרב ההורים המתבגרים ומזדקנים וההיררכיה המשפחתית מתחיל להשתנות. אם בשנים הקודמות הם היו בראש המבנה המשפחתי, כעת התפקידים מתחילים להתהפך.
  • בהמשך החיים יכולים לעלות כעסים כתוצאה מציפיות לא מתואמות בין הורים לילדיהם, כגון: התערבות הסבים בגידול הנכדים, מידת הסיוע בגידולם ובשמירה עליהם, נתינת עזרה כלכלית, תחושות ניצול או לחילופין הזנחה של ההורים המזדקנים.

קצרים כגון אלו בתקשורת עלולים להוביל לעלבונות ופגיעות הדדיות.

10 טיפים להפחתת כעסים ולשיפור היחסים עם ההורים

1. שלא יהיה מאוחר מדי…

כולנו כבר אנשים מבוגרים – גם אנחנו וגם הורינו, בעלי ניסיון חיים ותובנות שרכשנו עם השנים. לא כדי לחכות ולהצטער אחר כך שלא עשינו משהו כדי להפיג את הכעסים הישנים. הכניסו חמלה, רצון טוב ואמפתיה ליחסים. גלו סבלנות וסובלנות, שמרו על קשר טלפוני וגם הגיעו לביקור. תנו להם להנות מהנכדים כדי שימלאו את מצבורי האנרגיה שלהם ויעניקו להם שמחה. ובעיקר – הפסיקו להטיח האשמות ולהעכיר את האווירה והרווח יהיה של כולם –  של הורינו, שלנו ושל ילדינו.

2. לדעת להקשיב

הקשבה פעילה היא ביטוי שמרבים להשתמש בו בתחום התקשורת הבינאישית. הביטוי מרמז על מהותו – הקשבה אינה פסיבית, היא עשייה אקטיבית.

להקשיב באמת זה אומר להתרכז בדברים הנאמרים ולא להתפתות להסחות דעת מסביב, לתת להורים להביע את דבריהם ולא להפסיקם באמצע, להקשיב עם הלב למה שלא נאמר במילים אבל מתבטא בשפת הגוף ובאינטונציית הקול. הקשבה אמיתית היא המפתח לשיחה על מה שמכעיס והדרך היעילה להחליט מה לשנות.

עד כמה אתם מאושרים מ-1 עד 6?
גלו דרך מחשבון האושר שנבנה ע״י פסיכולוגים מאוניברסיטת אוקספורד (100% אנונימי).

3. מה החלק שלי בכעס?

“צריך שניים לטנגו”, אומר הפתגם הידוע. כשאתם מטיחים האשמות בהוריהם, עצרו לרגע וחישבו: מה החלק שלי בכעס שלהם? אולי גם אני תרמתי ליצירת האווירה המתוחה? [2] אל תהססו גם להתנצל במידה ואתם מבינים עתה את הטעות שעשיתם והבטיחו שתיקחו זאת לתשומת לבכם.

4. התרכזו בפתרונות ולא בבעיות

אנו נוטים להתרכז בבעיה ולחשוב על עוגמת הנפש שנגרמה לנו. חשיבה שכזו אינה מתקדמת ורק מעכירה את התחושה יותר ויותר. במקום להתרכז בכעס מומלץ לחפש פתרונות – זוהי עשייה הרבה יותר יעילה. אל תפעלו “מהבטן”, אלא “מהראש” – חפשו כיצד ניתן לשפר את היחסים ואימרו זה לזה מה אתם מצפים שישתנה.

5. קחו פסק זמן

כשאנו כועסים ועצבניים אנו נוטים לומר דברים או לעשות מעשים שאח”כ מצטערים עליהם. בשעת כעס מומלץ לתת לעצמכם להירגע ולא לפעול באופן ספונטני. לחשוב על הרגשות שלנו, לתכנן מה לומר ולחזור ללבן את הדברים ממקום רגוע יותר.

6. התאמנו על להגיד סליחה

סליחה היא משהו שאתם עושים קודם כל למען עצמכם. ראו את הכעס כשק כבד שאתם נושאים שנים על הגב ואת הסליחה כהנחת השק ושחרור המשקל.

7. תנו דוגמה לילדיכם

אתם מהווים דוגמה לילדיכם כיצד לנהוג עם הורים מבוגרים ובבוא הזמן – כשאתם תזקינו והם יתבגרו – הם יחקו אתכם ואת מה שלמדו וראו כילדים קטנים [3].

8. להקפיד על תקשורת פתוחה

לא “לשמור בבטן”, אלא לדבר ולשתף במחשבות וברגשות בצורה פתוחה עם כבוד הדדי אחד לשני. אנשים המחלקים את רגשותיהם ומביעים את הכעס והתסכולים הם אנשים שמחים ובריאים יותר נפשית ופיזית. הקפידו על תקשורת פנים אל פנים ולא דרך טלפון, הודעות או וואטסאפ. אין תחליף לתקשורת ישירה!

 9. זכרו: ההורים עשו הכי טוב שיכלו וידעו

צאו מנקודת הנחה שההורים גידלו אתכם הכי טוב שידעו, לפי החינוך שכל אחד מהם קיבל מהוריו ובהתאם לחוויותיהם מהקשר שלהם עם הוריהם.  גם אם טעו, בוודאי לא התכוונו להרע לכם בזדון או לפגוע בכם בכוונה תחילה.

לרבים מהם לא היו אז את הכלים והידע שיש לנו היום כיצד לייצר הורות טובה, מתקדמת ומודעת וגם התנאים הכלכליים והחברתיים לגידול ילדים היו בעבר קשים הרבה יותר מהיום. הם עשו אז כמיטב יכולתם, גם אם יש דברים שעליהם הם מתחרטים היום.

10. האם אנו רוצים לחיות את חיינו בתחושת קורבנות?

אדם החי בתחושה שהוא קורבן מאשים תמיד אנשים אחרים במצבו ומסיר מעליו אחריות לטעויות וכשלים. אך, יש גם דרך אחרת שניתן ללכת בה – לקחת אחריות על חיינו ולא לתרץ חוסר הצלחה או חוסר עשייה ב”שתו לי, אכלו לי” (כדברי המשורר…).

אם תסתכלו על חייכם מזווית הקברניט ולא הקורבן – חייהם ייראו שונים לחלוטין והכעס המיותר יתפוגג.