דינה פלר

מחשבות קשות, מטרידות ומציקות שחוזרות אלינו שוב ושוב הן עינוי נפשי של ממש. כפי שעינויים פיזיים מבוססים על מכשיר כלשהו שחודר לגוף, כך חודרות מחשבות טורדניות למוח שלנו. כאילו מתעלל אנונימי נהנה מהסבל הנפשי שלנו. האם יש דרך להקל על עצמנו?

אנשים רבים נפלו על הגנת הגבולות הלאומיים בעולם, אך הרבה יותר דמעות נשפכו סביב נושא הגבולות האישיים. בעצם, מלחמות אלה, שאמנם לא גובים קורבנות בחיי אדם, אך גובים דמעות, סכסוכים ועצבים, מתנהלים מדי יום במאות אלפי משפחות. הצבת גבולות היא חובתנו בתור הורים, אף שהמלאכה הזאת לעיתים לא נעימה כלל.

כמו שכולנו יודעים היטב, למילים יש יכולת בלתי-רגילה לפגוע. מצד שני, לפעמים מתן משוב וביקורת הוא לא רק דבר שאי אפשר להימנע ממנו, אלא גם כזה שלא כדאי להימנע ממנו. ביקורת בונה היא דרך המלך לעזור לאדם אחר להשתפר ולתפקד באופן מדויק יותר מבלי לפגוע ברגשותיו.

החרדה עשויה להרים את הראש ולהופיע ברגעים שונים בחיינו. בשביל להפחית מהעוצמה שלה ולצמצם את תדירות ההופעה שלה, חשוב לדעת כיצד להתמודד איתה, מה לעשות כשהיא עולה, ולא פחות חשוב מכך – מה לא לעשות.

לעידן המודרני יש מספר שמות. אנשי האומנות יקראו לו העידן הפוסט-מודרניסטי, אנשי התקשורת יקראו לו עידן המידע, יש כאלה שקוראים לו עידן המהפכה התעשייתית הרביעית, אך כל מי שעובד עם אנשים בוודאות יקרא לו עידן הסטרס. הלחץ הבלתי פוסק, המתח הנפשי שלא מרפה לרגע, כל אלה הפכו מזמן למילים נרדפות לאורח החיים המודרני.