בעל ואישה שוכבים במיטה. הבעל מפנה לאישה את הגב.
הסיפור שרץ לאישה בראש:
“הוא מתנכר לי.
הוא כבר לא אוהב אותי.
הוא עומד לעזוב אותי.
אנחנו נתגרש.
מה אני אעשה?? אהיה לבד.”
מה שעובר לבעל בראש:
“שיט. הפועל שוב הפסידה.”
הבדיחה הזו מצחיקה, אבל, היא גם מדגימה את מה שרבים מאיתנו עושים. אנחנו מפרשים התנהגויות של אנשים אחרים, ובמקרים אחרים – מתייחסים לדברים שאנשים אחרים אומרים – באופן אישי. מה שאנחנו לא לוקחים בחשבון, הוא שלכל אחד מאיתנו יש סיפור אחר בראש.
למה זה קורה לנו? למה אנחנו לוקחים דברים באופן אישי? למה אנחנו נפגעים, נעלבים, כועסים, דואגים בתגובה למשהו שמישהו אחר אמר או עשה? ואיך נוכל להיגמל מהנטייה הזו? תשובות לכל השאלות הללו במאמר שלפניכם.
למה אנחנו לוקחים דברים באופן אישי?
הפסיכולוג האמריקאי ניק ויגנאל מונה 7 סיבות עיקריות לכך שאנחנו לוקחים דברים באופן אישי:
1. אנחנו פרפקציוניסטים
זה מוביל אצל רבים מאיתנו לדאגה מתמדת על מה חושבים עלינו מה שגורם ללקיחת הדברים באופן אישי.
2. מה שמניע אותנו הוא חשיבה שלילית
רובנו מחונכים כך שהצלחה בחיים דורשת מאיתנו להיות קשים עם עצמנו, מה שמוביל בסופו של דבר להרגל מתמשך של מחשבות שליליות. אבל, מתברר שההיפך הוא הנכון. כשאנחנו קשוחים ושיפוטיים כלפיי עצמנו, אנחנו מקטינים את היכולות שלנו ואת איכות הביצועים שלנו. החשיבה השלילית, מובילה לעיתים קרובות לחרדה, לדימוי עצמי נמוך וללקיחת אירועים ואמירות כאילו הם מכוונים אלינו אישית.
3. ההערכה העצמית שלנו נמוכה
רבים מאיתנו מחונכים לחשוב שלהיות גאה במי שאתה זו תכונה שלילית אבל מתברר שזה בריא מאוד מבחינה נפשית. כשאנחנו לא מעריכים את עצמנו זה מתחבר ללקיחת דברים באופן אישי, כי אנחנו מגיעים למצב בו אנחנו מקבלים ומסכימים לדעות של אחרים עלינו יותר מאשר לדעות שלנו על עצמנו.
4. איננו יודעים להיות אסרטיביים
רובנו לומדים מגיל צעיר, שחשוב להיות נחמדים, נדיבים ונעימים ולשים את הצרכים של אחרים לפני הצרכים שלנו. זה מגיע לקיצוניות, כאשר אנחנו תמיד שמים את הצרכים של האחרים לפני אלה שלנו. מחשבה זו מלמדת ומרגילה את המוח שלנו, שאנחנו פחות חשובים ופחות נחשבים מאנשים אחרים ולכן, כאשר מבקרים אותנו – ההנחה הראשונה שלנו היא שהביקורת כנראה מוצדקת ושמה שאנחנו חושבים ומרגישים – לא באמת חשוב ולא באמת נכון. גם זה מוביל אותנו לקחת את הדברים באופן אישי.
5. אנחנו מתבלבלים מהסיפורים שרצים לנו בראש
לקיחת דברים באופן אישי נובעת בין היתר, גם מזה שאנחנו מסתמכים על הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו.
6. אנחנו מבלים יותר מדי זמן עם האנשים הלא נכונים
אנשים שאנחנו מבלים איתם, משפיעים עלינו יותר ממה שאנחנו מודים לעצמנו וזה כולל גם אנשים במדיה וברשתות החברתיות שאנחנו נחשפים אליהם באופן קבוע. כאשר מדובר באנשים שלא מעריכים אותנו או מתייחסים אלינו באופן שלילי, החשיפה הממושכת הזו, עלולה לגרום לנו שלא להעריך את עצמנו. מה שמוביל לכך שניקח באופן אישי את מה שהם חושבים עלינו.
לששת הסיבות הללו אוסיף סיבה נוספת שאותה מציין דון מיגל רואיס בספרו הנפלא “ארבע ההסכמות” המסתמך על החוכמה העתיקה של הטולטקים (תרבות עתיקה במרכז מקסיקו, מהשנים 900-1500 לספירה לערך. אא”ב). את הספר קראתי לפני שנים רבות, אבל את ההסכם השני שהטולטקים ממליצים לנו לעשות עם עצמנו, אני זוכרת היטב: “אל תיקחו שום דבר באופן אישי” [1] והרי ההסבר של הטולטקים.
7. אנחנו אנוכיים ומרגישים שהכול קשור אלינו
במילים אחרות: אנחנו לוקחים דברים באופן אישי, בגלל האגו שלנו. כאשר אנחנו יוצאים מהנחה שהכול קשור אלינו ל”אני” שלנו. כי, כפי שמציין דון מיגל רואיס “במהלך תקופת החינוך או האילוף שלנו אנו לומדים לקחת כל דבר באופן אישי. אנחנו חושבים שאנחנו אחראים לכל. אני, אני, אני, תמיד אני!” (מתוך “ההסכם השני” בספר “ארבע ההסכמות”, הוצאת פראג).
עכשיו, אחרי שהבנו את הסיבות שאנחנו לוקחים באופן אישי דברים שקורים ונאמרים לנו ועלינו, השאלה היא מדוע רצוי וטוב שנשנה את זה. על פי “ארבע ההסכמות” הכרחי וחיוני עבורנו לשנות את הנטייה הזו, משום שזה מה שקורה כשאנחנו מסכימים עם דבר שלילי שנאמר עלינו: “ברגע שהסכמתם, הרעל זורם בכם ואתם לכודים בחלום בגיהינום”. והספר מוסיף ומפרט, שכשאנחנו מקבלים אמירות שליליות של הזולת עלינו, אנחנו למעשה קולטים את הפסולת הרגשית שלו והופכים אותה לזבל שלנו.
או במילים אחרות: לקיחת דברים שליליים באופן אישי – גורמת לנו נזק. היא פוגעת בדימוי העצמי שלנו, היא מחלישה אותנו והיא מורידה לנו את הביטחון העצמי. כל אלה, גורמים לנו לאומללות ולהתנהגויות ולהתנהלות שמזיקים לנו.
3 אסטרטגיות שיעזרו לכם לא לקחת דברים באופן אישי
אסתמך פה על עוד חוכמה עתיקה: זו שחרוטה על שער היכל אפולו בעיר היוונית העתיקה דלפי. היכל בו ישבה האורקל מדלפי (כוהנת ונביאה):
“דע את עצמך”
או כפי שאומר דון מיגל: ברגע שנדע מי אנחנו באמת, מה שנאמר עלינו כבר לא ישפיע עלינו, ויותר מכך, לא יהיה לנו שום צורך לשמוע מה אחרים חושבים עלינו ומי הם חושבים שאנחנו – לא הדברים הטובים ולא הדברים הרעים.
וזו כל התורה על רגל אחת.
מאחר ש”לדעת את עצמנו” זה לא כל כך פשוט ועשוי להיות כרוך בשנים של תרפיה והתבוננות עצמית, אפנה אתכם לשלוש אסטרטגיות ברורות, שיסייעו לכם שלא לקחת יותר דברים באופן אישי. על שתיים מהאסטרטגיות הללו, שמעתי בהרצאה המצוינת ב-TED, של המרצה והמאמן בשיטת ה- NLP פרדריק אימבו, הרצאה שזכתה ליותר משמונה מיליון צפיות. ואסטרטגיה השלישית היא אסטרטגיה שמציעה פסיכולוגית מאוניברסיטת בוסטון, עליה אפרט בהמשך.
אסטרטגיה 1: עלינו להפנים – זה לא אישי וזה לא עלינו
כשאני נוסעת לאט כי אני מחפשת כתובת ורכב מאחורי צופר לי ומהבהב לי, סביר להניח שאקח את זה באופן אישי ואחשוב שהנהג השני זועם עליי. אבל: לא הכול קשור אליי…אולי עובר על הנהג השני יום לא טוב והוא עצבני במיוחד, או שהוא אדם חסר סבלנות באופן כללי או שהוא פשוט ממהר.
דוגמה נוספת: מישהו מבטל לנו ברגע האחרון פגישה ואנחנו מרגישים שאנחנו לא מספיק חשובים לו, כשהאמת היא, שהיה לו מקרה חירום או כל סיבה אחרת שאינה קשורה אלינו. ועוד דוגמה: אתה מזמין בחורה לצאת לסרט והיא אומרת לך: “הערב אני צריכה לעבוד” ואז אתה רואה אותה באינסטגרם מבלה עם חברים. אתה חושב שהיא לא מעוניינת בך, שאתה לא שווה, שאינך ראוי ואתה נפגע עמוקות. אבל האמת היא שהיא גסת רוח, לא אמינה והבעיה נמצאת אצלה.
האסטרטגיה הזו אומרת להיכנס לנעליו של האדם השני, לנסות להבין מדוע הוא אמר מה שאמר, הגיב איך שהגיב או התנהג איך שהתנהג. זה דורש מאיתנו מאמץ מיוחד להבין ולהפנים שבעצם אין לנו מושג מה הצד השני חושב. אלה הכול השערות. בסופו של דבר זה וכשנגיע לתובנה הזו יהיה זה טבעי וקל עבורנו, לא לקחת דברים באופן אישי. נגיע למצב שלאף אחד אין כוח עלינו. נהיה חופשיים ונחוש הרמוניה ביחסים שלנו עם אחרים.
אסטרטגיה 2: קבלה עצמית, אהבה עצמית ואמפתיה לעצמנו
כשאתם משוכנעים שהזולת דווקא כן התכוון למה שהוא אומר ושזה לגמרי אישי, למשל: מישהי אומרת לנו: “אתם לוזרים”. זה עלול לגעת לנו בפצע שלנו של תחושה לא טובה עם עצמנו שאנחנו לא מצליחנים נניח. על פי האסטרטגיה השנייה תהיו סלחנים לעצמכם ותפנימו, שגם לכם מותר לטעות, גם לכם מותר להפסיד. שאינכם אמורים להיות מושלמים. דרך נוספת היא לברר עם הזולת למה הדברים הללו נאמרו. כשאנחנו מוכנים להיות פגיעים ושואלים שאלה כזו, יש אפשרות סבירה שהזולת יגלה כלפינו אמפתיה וזה יסייע לנו להיות אמפתיים לעצמנו.
לשתי האסטרטגיות המצוינות הללו, אוסיף אסטרטגיה נוספת שאותה מציינת הפסיכולוגית אלן הנדריקסן מאוניברסיטת בוסטון במאמר שהתפרסם [2] במגזין Psychology Today.
אסטרטגיה 3: לתפוס מהם מרחק
אם יש אדם שלא מפסיק להעליב אותנו, לבקר אותנו, ובאופן כללי הוא גורם לנו להרגיש רע וכאשר לא מתאפשר לנו לעבור תהליך של הפנמה שהאדם הזה טועה, כשאיננו יכולים או מסוגלים לברר אתו את הדברים וכשגם חמלה עצמית לא עוזרת – במצב כזה, נכון פשוט להתרחק מהאדם המרעיל.
ההתרחקות יכולה להיות גם תפיסת מרחק רגשי: שלא להגיב באופן אוטומטי ולייצר מעין מרחב אישי שיקיף אותנו. דימוי שיכול לעזור בכך, הוא לדמיין את עצמנו באמצע אחו ירוק עם גדר לבנה שמקיפה אותו. לדמיין שזה המרחב שלנו ולאף אחד אסור להיכנס למרחב הזה אלא אם כן נאפשר לאדם זה או אחר להיכנס. כאשר אנחנו יוצרים מרחב כזה, שיוצר חיץ ביננו לבין האדם האחר, יש סבירות נמוכה יותר שגבולות אישיים יטושטשו או ייפרצו.
אבל, אם גם זה לא עוזר ומתברר שהאדם הזה אינו מכבד אותנו ואת המרחב שלנו [3] והוא מתעקש לייצר שוב ושוב סיטואציה שגורמת לנו לאי נוחות ולתחושה גרועה לגבי עצמנו או שהזולת תוקף אותנו, ממעיט בערכנו, מקטין אותנו, מתעמר בנו ומציק לנו – עליינו לחשוב מחדש על חשיבות מערכת היחסים הזו עבורנו. אם זה קרוב משפחה, יכול להיות קשה להתרחק ממנו באופן מוחלט, אבל ניתן להציב גבולות לזמן שאנחנו נחשפים אליו ולאופי הקשר הרצוי לנו. ואם זה לא בן משפחה רצוי לשקול נתק מוחלט ומלא ממנו.
מי שלמדה להתרחק מאנשים מרעילים ונוקטת באסטרטגיה השלישית ללא הנד עפעף, היא השחקנית הידועה מריל סטריפ, שאמרה לפניי מספר שנים:
“הגעתי לנקודה בחיים שלי שבה אני לא רוצה לבזבז יותר זמן על מה שגורם לי לחוסר נחת או פוגע בי. אין לי שום סבלנות לציניות, ביקורת חריפה ותובענות מכל סוג שהוא. הפסקתי לנסות לרצות את מי שאינו אוהב אותי, לאהוב את מי שאיננו אוהב אותי או לחייך למי שאיננו רוצה לחייך לעברי”.
ההשתחררות מהתבנית המגבילה הזו, שבה אנחנו לוקחים דברים באופן אישי, משחררת אותנו להיות מי שאנחנו, לא לפחד מביקורת, להתרגז פחות, להתעצב פחות ולהיות יותר מאושרים וחופשיים.
לסיכום, מפסיקים לקחת דברים באופן אישי
אנחנו נוטים לקחת דברים באופן אישי כאשר אנחנו פרפקציוניסטים שמחמירים עם עצמם, כשמה שמניע אותנו זו חשיבה שלילית, כשאנחנו סובלים מהערכה עצמית נמוכה ולא יודעים להתגאות בעצמנו, כשאיננו יודעים להיות אסרטיביים, כשאנחנו מקשיבים לסיפורים שרצים לנו בראש, כשאנחנו נמצאים יותר מדי זמן עם אנשים שלא עושים לנו טוב וכשאנחנו מאמינים וסבורים שכל דבר קשור אלינו.
הדרך להפסיק לקחת דברים באופן אישי, היא קודם כל להכיר את עצמנו ולדעת מי אנחנו. להבין שלא כל מה שאומרים עלינו נכון, ולדעת מה האמת לגבי עצמנו. חשוב לאהוב את עצמנו ולגלות כלפיי עצמנו אמפתיה ובמקרה שכל אלה אינם עוזרים, מומלץ וכדאי להתרחק מאותם אנשים שגורמים לנו להרגיש רע. וכשנפסיק לקחת דברים באופן אישי – נהיה יותר חופשיים ומאושרים.
