גיא חולם מאז גיל ההתבגרות על קוביות בבטן. הוא לא מלא במיוחד, ולא רזה במיוחד. הוא שומר על אורח חיים בריא בסך הכל, ולמרות שהוא חולם על כך כבר שנים, מעולם לא הצליח להגיע ליעד הנכסף. האם גיא חסר משמעת עצמית? האם זה לא באמת חשוב לו? האם הוא מפחד לנסות ולהיכשל? אולי, אבל יש אפשרות נוספת – והיא סבירה וממשית יותר משאנחנו נוטים לחשוב – ייתכן גם שגיא מפחד… להצליח [1].
בנקודה הזאת, רבים מכם כנראה חושבים את אחת משתי האפשרויות: הראשונה היא כמובן “פחד מהצלחה? שטויות, אני מאוד רוצה להצליח”, והשנייה היא “אתה לא הולך להגיד לי עכשיו שאני המכשול של עצמי, ושרק צריך לדמיין הצלחה והיא תבוא, וכל הניו-אייג’ הזה, נכון?”. אז נכון. הישארו איתי עוד קצת. זה נהיה מעניין ושימושי מרגע לרגע.
פחד מהצלחה – קווים לדמותו
במובנים רבים, פחד מהצלחה עשוי להיראות דומה מאוד לפחד מכישלון. כשאנחנו חווים (וכן – כולנו חווים) פחד מהצלחה, אנחנו עשויים להציב לעצמנו מטרות נמוכות, או כלל לא להציב מטרות, ומתקשים לבחור ולקבל החלטות משמעותיות. אבל גם כשהחלטנו ובחרנו, אנחנו עשויים לפעול, באופן לא-מודע, במגוון של דרכים, כדי לחבל בסיכויי ההצלחה שלנו.
לתופעה הזאת קוראים “חבלה עצמית” (Self-Sabotage) והיא נפוצה מאוד בכל תחומי החיים – החל מאיחור לריאיון עבודה חשוב, קושי להתחייב למערכת יחסים משמעותית [2] או כאשר ללא כל סיבה נראית לעין, עם אורחים רגילים למדי, אנחנו שוכחים את העוגה בתנור – זו שהרבה פעמים בעבר גרפה מחמאות ושבחים.
מנהל בכיר שטיפלתי בו, התקדם במהירות בחברה בה עבד, אך כשהגיע לתפקיד עליו חלם, דחה שוב ושוב את הכנת תכנית העבודה השנתית שלו. איש אקדמיה מבריק, בנו של מרצה באקדמיה עם קריירה בינונית, נמנע מהגשת בקשה לקביעות. אישה צעירה שהגיעה לטיפול, סיפרה עד כמה היא רגילה לחשוב על עצמה כעצלנית, בינונית וכושלת, וציינה כי לא חשבה אף פעם על מטרות משמעותיות לחייה, כי ברור לה שלא תוכל להשיג אותן. כל אחד מהאנשים הללו חווה זוית אחרת של פחד מהצלחה.
מעניין לראות שפחד מהצלחה יכול גם להגיע לאחר הצלחה, ולא רק לפניה. אורי גוטליב, למשל, מספר שבתקופה בה חווה חופש מקצועי מסוים, והתחיל לחשוב על המטרות שלו כשחקן, הופיעו התקפי חרדה רבים, שהגיעו לשיא דווקא בתקופה של הצלחה, כפי שהוא מספר בריאיון לידיעות אחרונות [3]: “אולי בזכות תקופת שיא שהייתה לי בטלוויזיה היו לי המון התקפים ממש חזקים, שלוש פעמים בשבוע”. יובל אברמוביץ’ כותב: “כשהספר “הרשימה” יצא בשנת 2014 והפך לרב מכר בישראל ובעקבותיו יצא במספר רב של מדינות בעולם, שקעתי בדכדוך והתקף חרדה”.
לא חסרות דוגמאות לכך, מהארץ ומהעולם.
למה שנפחד להצליח?
לפחד מהצלחה סיבות מגוונות – חלקן טבועות עמוק בנפשנו, וחלקן פשוטות למדי. הנה כמה מהסיבות הנפוצות:
הפחד מהיום שאחרי
פחד מהצלחה הוא במידה רבה פחד מאי-הוודאות שמביא עמו השינוי. נתיב אחד מסתיים, וההצלחה מביאה איתה נתיב חדש – אולי נתיב מלא בציפיות מצד הסביבה, ממש כמו תינוק שלומד ללכת, ודי מהר כבר אף אחד לא מוכן לקחת אותו “על הידיים”.
פעמים רבות, הצלחה פירושה ציפיות גבוהות, יותר עבודה, יותר מתח. צ’רצ’יל אמר כ”האחריות היא מחיר ההצלחה”. הצלחה יכולה להיות גם מלווה בתשומת לב רבה, ועמה גם קנאה או תחרות, או כפי שאמברוז בירס היטיב לנסח: “הצלחה היא חטא בלתי נסלח כלפי הזולת” (אפשר להבין מדוע כינו אותו “בירס המריר”).
כך או כך, כשאנחנו חושבים על הצלחה משמעותית, אנחנו נוטים לחשוב גם על מחירים, אתגרים וקשיים, המעוררים בנו חרדה. כמו כן, ישנו חשש מכישלון לאחר הצלחה, והנפילה מאיגרא רמה כואבת יותר. כך שמשהו בנו מעדיף לבחור במוכר ובידוע, גם אם הוא פחות “מוצלח”.
(כמעט) הכל מתחיל בילדות
פחד להצליח לא מופיע סתם כך, ברגע אחד. מגיל צעיר אנחנו לומדים על טבע האדם – על הצלחות, על כשלונות, על פחדים ודאגות. במרבית שנות החיים הראשונות, הורים, אנשי חינוך, מובילי דעת קהל והתרבות הפופולארית בכלל – מכינים אותנו להתמודדות עם משברים, עם כשלונות, עם מכאובים. אבל כמה יוצא לנו לשמוע על הדרך הנכונה להתמודד עם הצלחה, עם רגעי שיא, או אפילו עם מחמאות?
כבר מגיל צעיר אנחנו מתבוננים במבוגרים שסביבנו ורואים כיצד הם מתמודדים עם הצלחה. האם הם מצניעים אותה ומשתדלים לא לעורר קנאה? האם הם מתנשאים, מתרברבים בהצלחה שלהם ודואגים להראות אותה לכל מי שמוכן לראות? גורמים אלה ישפיעו באופן משמעותי על הדרך שבה אנחנו נתפוס הצלחה.
פרויד כתב ב-1916 על “אלה הנהרסים מהצלחה” [4] (Those Wrecked by Success). הוא תיאר פרופסור שרצה להחליף את מורו, אך כשאכן הצליח בכך, חווה דיכאון והתקשה להמשיך בעבודתו. לפי פרויד, שכינה תופעה זו “נוירוזת הצלחה”, אנחנו לפעמים חוששים להצליח, כי אנחנו חוששים שבכך אנחנו ‘מנצחים’ את מי שהיה שם לפנינו.
ילד צעיר יכול להתחרות באביו בהורדת ידיים, אבל האם באמת היה רוצה שיהיה לו אב אותו הוא מנצח בהורדת ידיים? כפי שהיינץ קוהוט – פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי, ממייסדי פסיכולוגיית העצמי – לימד אותנו: בתוך תוכנו אנחנו זקוקים להורה אידיאלי, בלתי מנוצח, כזה שנוכל להעריץ. לכן, כשאנחנו חווים הצלחה משמעותית, אנחנו עשויים לחוש אשמה – במונחים פרוידיאניים, אשמה של הילד על כך שניצח את אביו (גם אם מדובר לדוגמא במבוגר, או מבוגרת, שהצליחו יותר ממי שהיה המנטור שלהם, או מי שהייתה המנהלת הקודמת ואותה הם החליפו).
אבל ההצלחה שלי היא לא ההצלחה שלו
עד עכשיו הופיעה כאן שוב ושוב המילה “הצלחה”. מהי בכלל הצלחה? אחד הקשיים בהתמודדות עם הצלחה הוא הקושי להגדיר אותה. נסו לחשוב כרגע על אדם שבעיניכם הוא אדם מצליח. מה זה בעצם אומר? מה הופך אדם מצליח לכזה? והאם אותו אדם מרגיש את מה שאתם הייתם רוצים להרגיש? מה, כבר ויתרתם? לא, באמת, נסו לחשוב על מישהו או מישהי שאתם מגדירים כמצליחים. קשה, נכון?
קשה לנו להגדיר עבור עצמנו ‘הצלחה’, כי זה דורש מאיתנו להישיר מבט אל המטרות ארוכות-הטווח שלנו, לפעמים שטחיות, לפעמים אגואיסטיות, לפעמים קטנות מדי, לפעמים גרנדיוזיות. ובשלב הבא, הגדרה של מטרה דורשת מחויבות, התמדה ופעולות שעולות בקנה אחד עם המטרה שהגדרנו. לפעמים יהיו אלה שינויים משמעותיים מאוד במסלול חיינו.
פעמים רבות, אנחנו מגדירים ‘הצלחה’ בדרכים מקובלות, שהן לא תמיד מדויקות לנו. הרשתות החברתיות, לדוגמא, מציעות לנו דרכים כמותיות פשוטות למדוד התקדמות, ואנחנו עשויים להתבלבל ולחשוב שאלה משקפות הצלחה. או שנראה כיצד אנשים אחרים מגדירים ‘הצלחה’ ומבלי משים “נעתיק ונדביק” הגדרות אלה.
כך או כך, קשה לדעת מהי הצלחה, ויתרה מזאת – לאחר הישג אחד, מגיעה מיד החתירה אל עבר ההישג הבא. לכן, ‘הצלחה’ היא לא מושג סטטי, אלא דינמי ויחסי מטבעו.
“רוצה אני”
אתגר נוסף שמביא איתו הרעיון של הצלחה, הוא ההצהרה הנלווית אליה: “זה מה שאני רוצה ואני עושה מאמץ כדי להגיע לשם”. הצלחה שולחת מסר לעולם – שאנחנו חושבים שאנחנו ראויים לה; שבחרנו בה והיא בחרה בנו. בכך היא מתנגשת עם “תסמונת המתחזה” (שתוארה כבר ב- 1978) [5], כלומר עם הספק שיש לנו בכישורים, ביכולות ובהישגים שלנו, והתחושה ש”עוד רגע עולים עליי ומבינים שאני בסך הכל מתחזה” (על הקשר בין תסמונת המתחזה ופחד מהצלחה בקרב נשים איראניות אפשר לקרוא במחקר הבא [6]). ובאופן כללי, “הצלחה” עשויה לכלול שינוי בזהות שלנו, בתפיסה העצמית שלנו, או להיות שונה מהזהות שהיינו רוצים לעטות על עצמנו. כך למשל, אישה שרוצה להיתפס כנשית, עלולה לחשוש מהצלחה בתפקיד ניהולי בכיר, כדי לא להיתפס כאגרסיבית וגברית מדי. גבר עלול לחשוש מהצלחה כרקדן בלט, מתוך חשש שהזהות הגברית שלו תתערער מכך, וכך הלאה.
האובדן שבהצלחה
לבסוף, חשוב לזכור ש”הצלחה” היא שינוי, ושינוי כולל גם פרידה, ופרידה כוללת אובדן. הצלחה כוללת למשל את הפרידה מהרווח המשני הנובע מחוסר הצלחה – כשאנחנו מצליחים, אנחנו מאבדים הזדהות של הסביבה, אמפטיה, רחמים, חיבור ושייכות. כאשר אנחנו חווים את הנשיקה הראשונה, אנחנו מאבדים את האפשרות לחוות נשיקה לראשונה. כאשר אנחנו מצליחים בבחינה הפסיכומטרית, אנחנו כבר לא חלק מקבוצת החברים שנאבקים בהכנה לבחינה. כך אנחנו מצטרפים למועדון חדש, ועלינו להפקיד בכניסה את כרטיס החברות במועדון הקודם.
אז מה עושים? איך מתגברים על הפחד מהצלחה?
על מנת להתמודד עם פחד מהצלחה, ישנם למעשה שלושה צעדים פשוטים: הראשון הוא לדעת מהי הצלחה עבורנו. השני הוא לזהות את הפחד מהצלחה. ואז הצעד השלישי מיותר.
אלה צעדים פשוטים, אך מאוד לא קלים ליישום. אז הנה כמה דגשים שיכולים להקל מעט על התהליך:
לדעת מהי הצלחה עבורנו
ככל שנדע להמשיג מהי הצלחה עבורנו, נוכל להתמודד באופן אפקטיבי יותר עם הפחד מפניה. לשם כך, כדאי להגדיר היטב את המטרות שלנו, לחבר אותן לערכים החשובים לנו, ובעיקר – הצלחה שקשורה במשהו גדול יותר מאיתנו, תעודד אותנו להתמודד עם הפחדים והקשיים שבדרך, הרבה יותר מאשר מטרה “אגואיסטית”.
לאחר מכן, כדאי לתרגם את אותה הצלחה לצעדים פרקטיים, קטנים וברי-השגה. שנאמר – צעד קטן, פחד קטן. צעד גדול, פחד גדול (אוקיי, זה לא נאמר עד עתה, אבל הנה זה נאמר עכשיו, ותודו שזה הגיוני). לכן, בשלב הזה נרצה לפרק את המטרה הגדולה לתתי-מטרות בנות-השגה. מודל שימושי להגדרת מטרה הוא מודל ״סמארט״ [7] (S.M.A.R.T), על פיו ננסה להגדיר מטרות ספציפיות, מדידות, בנות-השגה, מתאימות לשאיפות שלנו ומוגבלות בזמן.
מטרה טובה היא כזו שקשורה בפעולה, ולא בהוויה. לדוגמא – “אני רוצה להיות עם יותר ביטחון עצמי” או “אני רוצה יותר שלווה בחיים שלי” הן הגדרות שלא מובילות לחוויית הצלחה. במקום זאת, נרצה לחשוב: “מה אפשר לעשות כדי להגביר את הביטחון העצמי שלי?” ולתרגם את התשובות למטרות.
מומלץ לרשום לעצמכם על דף את המטרה ותתי-המטרות – באופן ספציפי ובהיר ככל האפשר. בנוסף, כדאי לציין כי הצלחה שקשורה בתהליך, עדיפה לרוב על הצלחה שקשורה בהישג נקודתי. לדוגמא, “הצלחה בשבילי תהיה לצאת לריצה שלוש פעמים בשבוע” היא הגדרה עדיפה על “הצלחה בשבילי תהיה לרוץ חצי מרתון”. לכן, חלק מהמטרות שלנו יהיו מוגבלות-בזמן וחלקן בעצם אינסופיות.
לזהות את הפחד מהצלחה
חישבו על ההיסטוריה האישית שלכם, היחס להצלחה במשפחה. חישבו על המחירים שהצלחה יכולה להביא איתה. נסו לדמיין את “היום שאחרי” באופן מפורט. האם ייתכן שישנם מכשולים משמעותיים בדרך? אובדנים? אי-וודאות שמרתיעה אתכם? מה ניתן לעשות כדי לצמצם את הסיכון או להקל על ההתמודדות? ככל שנוכל להכיר את אותם פחדים, מבלי לשפוט אותם, הם ישפיעו עלינו פחות, ונוכל להמשיך ולפעול לעבר המטרות שלנו, לצדם.
לסיכום, פחד מהצלחה הוא פחד ממשי, המלווה את כולנו באספקטים מסוימים של חיינו. כאשר נוכל להכיר בכך, להגדיר היטב מהי הצלחה עבורנו ולזהות את החששות בדרך אליה, נוכל להמשיך ולצעוד בדרך שבחרנו ולממש בפועל, יום אחרי יום, את הפוטנציאל וסט הערכים המנחה אותנו. כפי שארל נייטינגייל מציע: “הצלחה היא שום דבר אחר מלבד מימוש מתמשך של רעיון נשגב”.
בהצלחה.
