“תהייה אתה עצמך. כל השאר כבר תפוסים”
אוסקר וויילד

גדלתי בבית עם אבא שהיה שקוע בקריירה, שדרשה משאר בני המשפחה להתאים את עצמנו אליו. בנוסף, הוא היה שורד שואה ואני לקחתי (להבנתי: בהתנדבות מלאה) את התפקיד של הפליזרית: אף פעם לא לאכזב אותו, להביא רק ציונים טובים, לא להיכשל בשום דבר, לעולם לא לכעוס, לא לצער אותו בשום אופן.

להיות פליזרית, גובה מחיר כבד. הפליזרים מוותרים על האותנטיות שלהם [1], ובלבד שהם ירצו אחרים. לעיתים, עד כי התבטלות עצמית מוחלטת. לעיתים קרובות, הפליזרים שמים את טובת האחר לפני טובתם, את מימוש צרכיו לפני מימוש הצרכים שלהם. הם דואגים לאינטרסים של האחר על פני האינטרסים שלהם. זו התנהלות מעייפת ומתסכלת, שאינה מקדמת את האדם לכיוונים הנכונים לו. כזו הייתי. והיה לי גם פחד עצום מכישלון. הוא נבע מהפחד לאכזב “אותו”, שהפך לפחד לאכזב “אותם”.

המזל הגדול שלי היה שהיה בי (בחלק מה’אני’ האותנטי שלי) –  משהו מרדני, שבסופו של דבר הביא אותי לבחירת קריירה שלא מצאה חן בעיני אבא שלי (“עיתונות זה לא מקצוע” הוא אמר) ולוותר על קריירה אקדמית (“איך אפשר? את הרי בנויה לזה”) ואחרי הרבה שנים של עבודה עצמית, אני יכולה להגיד שזרקתי את הפליזריות לפח והיום אני אדם חופשי להיות מי שאני.

מתברר שאותנטיות היא תכונה נדירה [2]. נדהמתי לגלות, שבאתרי הכרויות, בהם אני גולשת לאחרונה, אני ככל הנראה האישה המבוגרת היחידה, או לפחות אחת מתוך מיעוט קטן וזניח שם, שמציינת את גילה האמיתי ומעלה צילומים עדכניים ואותנטיים, ללא עריכה. שמעתי מגברים שגולשים באתרים הללו, שהיו להם דייטים איומים, שבהם לא היה שום קשר בין האישה שפגשו, לגברת המצודדת שהם התלהבו ממנה באתר. שמעתי מנשים, שגברים שיקרו גם לגבי הגיל וגם לגבי הגובה ובמקום גבר גבה קומה ורחב כתפיים, בשנות החמישים לחייו, הגיע קשיש קטן ומצומק כבן 70. כך שגם הנשים מעידות שהן חוו בדייטים אכזבות גדולות. אנשים מעלים דמות פיקטיבית, שמטרתה למצוא חן בעיני בני המין השני וזה גובל בשקר.

אחד התיאורים המדויקים למה זו אותנטיות מצאתי במאמר שכתבה שרה ג’ין בראון שפורסם בירחון “פורבס” [3]. ג’ין בראון, שכותבת בתחומי העזרה העצמית (ומתמודדת בעצמה עם מחלת המאניה דפרסיה), הגדירה את האותנטית כך: “התמודדות עם החיים, מבלי לוותר על מי שאנחנו. אבל זה לא רק להיות מי שאנחנו, אלא גם לאהוב את מי שאנחנו.”

תיאור מצוין נוסף של האותנטיות נתנה אופרה וינפרי [4]: “העבודה האמיתית שלך בעולם הזה היא להפוך למי שאתה באמת. לחיות בדרגה הגבוהה ביותר של מה שטהור, כנה, טבעי, מה שמרגיש ה’אני האמיתי’. כל מה שהוא פחות מזה הוא חיים מזויפים.”

החיים המזויפים מאוד שכיחים היום. אנחנו חיים בעידן של מסכים. בדור שבו החיצוניות, החומרנות והצורך להתאים את עצמנו למודלים, שהם בדרך כלל מושלמים ובלתי אפשריים – הם שקובעים את ההתנהלות של רבים. מסיבה זו, אנשים בונים זהות שקרית, שגובה מהם מחיר כבד. קשה לחיות בהצגה כל הזמן, קשה להסתובב יום-יום עם מסיכה.

“אני חותר להיות עצמי ולהתנהג כעצמי”
דונלד ויניקוט

 למה חשוב לשמור על אותנטיות?

“תשובה חלקית לשאלה הזו סיפקתי כבר בהקדמה, אך ארחיב עליה כאן. מסקירת מאמרים מקצועיים בנושא אותנטיות והאזנה לכמה הרצאות בנושא ב- TED, עלה מספר פעמים הנושא של המוות, של סופיות החיים. כי, כשאנחנו ניצבים מול המוות שלנו – זה רגע של אמת. זה רגע שבו אנשים מביטים אחורה על החיים שהיו להם.

אחת העדויות לגבי חרטות של אלו העומדים למות, תוארה בהרצאת TED ובספר שפרסמה של ברוני וור, שעבדה כאחות במוסד לחולים סופניים באוסטרליה. וור העידה שהחרטה הראשונה, שחזרה שוב ושוב אצל אנשים בסוף חייהם הייתה: “הלוואי והיה לי את האומץ לחיות את חיי באופן נאמן לעצמי, ולא כפי שציפו ממני אחרים”.

מי שהעמיק בנושא וטען שהאימה של המוות היא שמביאה לאותנטיות של האדם, היה הפילוסוף הגרמני מרטין היידגר (1889-1976), שנחשב לאחד מאבות האקזיסטנציאליזם. היידגר עסק הרבה במושג הישות – ההווייה. הוא אמר שיש לה שני מצבים אפשריים: אותנטי ולא אותנטי. מה שלא אותנטי, משועבד למוסכמות חברתיות, כמו גם למיכון (הכוונה להשפעת המכונות על נפש האדם – היום זה מתאים יותר להתייחס לשעבוד של האדם לטכנולוגיה. אא”ב). האותנטי, לעומת זאת, הוא ייחודי ואינו משועבד. הדרך להגיע אליו, לפי היידגר, היא באמצעות התבוננות במוות על אפקט האימה שהוא יוצר.

מדוע האנשים הנוטים למות מתחרטים שלא חיו חיים אותנטיים?

התשובה לכך, היא שחיים אותנטיים הם חיים טובים יותר מחיים שאינם כאלה, מהסיבות הבאות:

1. אלה חיים יותר בריאים

בדיקות פוליגרף מראות שוב ושוב שכשאדם משקר, זה יוצר אצלו סטרס גופני, שבא לידי ביטוי בהזעת יתר ועלייה בקצב הלב ובלחץ הדם. מכאן ניתן לשער או להסיק שחיים שקריים, שאינם אותנטיים, בהם אנחנו משקרים לעצמנו ולסביבה ומדכאים חלקים באישיות האותנטית שלנו – הם חיים פחות בריאים מחיים אותנטיים.

עד כמה אתם מאושרים מ-1 עד 6?
גלו דרך מחשבון האושר שנבנה ע״י פסיכולוגים מאוניברסיטת אוקספורד (100% אנונימי).

2. לאנשים אותנטיים יש קשרים יותר הרמוניים

כשאנחנו נעשים אותנטיים ומשילים מעלינו את הזהות המזויפת, סביר להניח שהשינוי הזה יעורר שינויים נוספים כגון התפרקות של קשרים, שהיו למעשה בנויים על שקר שעשינו בנפשנו. הבשורה המשמחת היא שייבנו במקומם קשרים חדשים בריאים ומתאימים לנו יותר.

3. אנשים אותנטיים עוסקים בפעילויות שמתאימות להם

אדם אותנטי ילך אחרי נטיות ליבו וזה יבוא לידי ביטוי בעבודה שהוא יבחר לעצמו ובעיסוקים שלו בשעות הפנאי.

4. האותנטיות מאפשרת הגשמה עצמית

כמאמנת עבדתי עם מתאמנים על התהליך של חילוץ הערכים שלהם, מה שהוביל לאותנטיות בקביעת מטרות ויעדים ולהבנת החזון של האדם לגבי חייו. המתאמנים למדו בתהליך האימון, להשתחרר מה’שדים’ שלהם – קולות של ביקורת עצמית ואמירות מגבילות שמובילות ל”אני” לא אותנטי. כשאימון מצליח, המתאמן מתחיל לחיות על פי הערכים שלו, הוא מגיע ליעדים שהציב לעצמו ומגשים את המטרה המרכזית שהציב לעצמו וחי על פי החזון שלו. הוא חי חיים אותנטיים.

5. האותנטיות מובילה לעצמאות, חופש ויצירתיות

אדם אותנטי לא תלוי במה חושבים עליו, במה אומרים עליו, או בצורך לרצות אחרים. הוא לא תלוי בקבלה מצד אחרים ובאישור מצד אחרים וחיים ללא תלות באחרים מאפשרים עצמאות, חופש מחשבתי, חופש יצירתי, מקוריות וייחודיות. מי שגילתה את החופש בהיותה נאמנה לעצמה והביא להיותה דומיננטית וחופשיה בהתנהלות שלה היא מישל אובמה שאמרה: “בזה שהייתי נאמנה ל’אני’ שתמיד הייתי, גיליתי שהמסע שהיה לי בבית הלבן היה מאוד משחרר.”

עוד לגבי הקשר בין יצירתיות לאותנטיות, ניתן ללמוד בכתבי הפסיכולוג ורופא הילדים דונלד ויניקוט (1896-1971), שקבע שיש להבחין בין  ה’עצמי האמיתי’ ל’עצמי הכוזב’. הוא טען שה’עצמי הכוזב’ הוא הגורם העיקרי להרגשה של חוסר ממשות ושל חוסר תוחלת, והוא גם מייצר את  הצורך לרצות את הסביבה (ה’פליזריות’). ויניקוט טען שרק העצמי האמיתי יכול להיות יצירתי ולהרגיש ממשי.

 “הזכות בחיים שלמים היא להפוך להיות מי שאתה באמת”
קרל יונג

כיצד ניתן לשמור על אותנטיות בעולם שמקדש ומעריך זיוף?

עכשיו, כשהבנו מה זו אותנטיות ולמה היא כל כך מועילה לנו בחיים, נשאלת השאלה איך לשמור עליה בעולם שבו מספר הלייקים שמקבלים באינסטגרם ובפייסבוק, הם מדד להצלחה. בעולם שבו ניתוחים והזרקות לפנים כדי להראות צעירים, הם פעולה שגרתית וכמעט יומיומית, כשבנוסף להתערבויות הקוסמטיות, אנשים גם משתמשים בפילטרים שונים ותכנות עריכה לצילומים שלהם, המאפשרות מטמורפוזה של ממש במראה.

אז איך שומרים על היהלום הזה ששמו אותנטיות, כשסביבנו הרבה זיוף, העמדת פנים וזהויות מסולפות ושקריות?

ד”ר צ’יקי דיוויס מקדישה לכך פרק במאמר שפורסם במגזין Psychology Today תחת הכותרת “פיתוח אותנטיות: 20 דרכים להיות אדם יותר אותנטי” [5]. בין ההמלצות היא מונה גם 8 המלצות לשמירה על האותנטיות לאורך זמן והרי הן:

  1. להיות אותנטי דורש תחזוקה ואימון. עלינו להקפיד ככל יכולתנו, שמה שאנחנו עושים, אומרים ומרגישים, יהיה נכון לנו ומתאים ל’אני’ האותנטי שלנו.
  2. מאחר שהחיים דינמיים ואנחנו משתנים כל הזמן ובמקרה הטוב גם צומחים: עלינו לשחרר באופן מתמשך תבניות ואמונות כשכבר לא משרתות אותנו.
  3. קחו אחריות על ההתנהלות שלכם. כשאנחנו מוכיחים לאחרים שאנחנו אחראים ושניתן לסמוך עלינו, הם גם ייקחו ברצינות את העמדות שלנו והרעיונות היצירתיים שלנו ואת מי שאנחנו.
  4. כשאתם מקדמים את המטרות שלכם, תעצרו לחשוב האם אלה המטרות שנכונות לכם.
  5. תהיו כל הזמן עם היד על הדופק ובמודעות, שתאפשר לכם לקלוט רגעים ומצבים בהם לא הייתם אותנטיים, ואז לתקן את ההתנהלות שלכם בפעמים הבאות.
  6. תעבדו כל הזמן בשיפור עצמי ותהיו פתוחים לשיעורים שהחיים מלמדים אותכם. תהיו פתוחים לקליטת ידע חדש, שיטות חדשות, אפשרויות חדשות – זה יאפשר לכם לצמוח מהר יותר באותנטיות מתמשכת.
  7. תקשיבו לקול הפנימי שלכם, לאינטואיציה.
  8. כשתתפתחו להיות אנשים אותנטיים, הייעוד שלכם יתבהר לכם. זה גם מתקיים בסדר ההפוך: גילוי הייעוד שלכם יקדם את האותנטיות שלכם.

מישל אובמה, שכבר צוטטה, פה היא דוגמה מצוינת לאדם שחי חיים אותנטיים גם בבית הלבן. היא מתארת אותם כך: “לא משנה מה קרה ומה נאמר, אני ידעתי שכל הקשקשת וכינויים שכינו אותי והספקות שהיו לגביי – כל אלה היו מבחינתי רעשי רקע. זה לא הגדיר אותי. זה לא שינה את מי שאני והכי חשוב: זה לא היה יכול לעצור אותי. למדתי שכל עוד אני מחזיקה באמונות ובערכים שלי, כל עוד אני הולכת בעקבות המצפן המוסרי שלי – כך הציפיות היחידות שהיה עליי להתמיד בהן – הן שלי.”

אותנטיות איננה מובנת מאליה. אנחנו מושפעים ממורים, הורים, מוביל דעה, מעסיקים וידוענים ולעיתים הולכים לאיבוד בסבך המסרים שאנחנו מקבלים והציפיות שמצפים מאיתנו. אבל, לשקר לגבי מי שאנחנו – גובה מחיר בריאותי ונפשי יקר כאשר, מי שחי חיים אותנטיים נמצא פחות בסטרס, מקיף עצמו בקשרים שמתאימים לו שגם הם אותנטיים, לא מוותר על עבודה שמתאימה לכישורים שלו וכך גם לפעילות הפנאי שנכונה לו ומגיע למימוש עצמי.

אדם אותנטי לא נשען על דעותיהם של אחרים, על מה אחרים חושבים עליו ועל מה שמקובל להגיד ולעשות. לאדם האותנטי יש חשיבה עצמאית וייחודית לו והוא משוחרר מכבלי הקונוונציה, מה שמאפשר לו להיות יצירתי ומקורי.

השלת ה”אני המזויף”  לטובת ה”אני האמיתי” היא תהליך. מאחר שהחיים הם רצף של שינויים, האדם האותנטי לומד לצמוח מאותם שינויים ולעיתים ה”אני” עובר שינויים במסגרת תהליך הצמיחה, אבל בתוך התהליך הזה האדם האותנטי מגיע ל”אני אותנטי” משודרג בהתאם לתובנות שהחיים מספקים לו.

להישאר אותנטי בסביבה שבה השטחיות והזיוף הם רבים – זה בהחלט אתגר. יש לכך כמה אסטרטגיות: להתאמן כל הזמן על התנהלות שתואמת את מי שאנחנו, לשחרר באופן רציף תבניות שכבר לא רלבנטיות עבורנו, לקחת אחריות על מה שאנחנו אומרים ועושים,  להיות כל הזמן בבקרה לגבי המטרות שלנו ועד כמה הם נכונות לנו וכך גם לגבי ההתנהלות הכללית שלנו ולתקן כשיש לנו נסיגות, להקשיב לקול הפנימי שלנו, ללמוד את השעורים שהחיים מלמדים אותנו.

אם נתמיד בתהליך – נלמד גם מה הייעוד שלנו.